חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

דיאליזה

בהכנת המידע הבא המוגש לכם ע"י העמותה לקידום ושמירת זכויות חולי הכליות בישראל שותפים רבים: יעוץ מקצועי – ד"ר פרחויקי ויקטור – מנהל המכון לנפרולוגיה ויתר לחץ דם, מרכז רפואי כרמל. טל קמינסקי רוזנברג – דיאטנית קלינית. נפרומור – רשת מכונים נפרולוגיים, צוות ניהול פורום נפרולוגיה של עמותת עתיד – עמותת הדיאטנים בישראל.
כתיבה ועריכה – סלעית כץ-אפודי, סלעית תקשורת שיווקית.

מהו טיפול בדיאליזה?

מכשיר הדיאליזה משמש ככליה מלאכותית לצורך הוצאת עודפי נוזלים מהגוף ולסילוק רעלים, תהליכים שמבצעות הכליות אצל אנשים בריאים. במהלך הטיפול החומרים הבלתי-רצויים עוברים בדיפוזיה (פעפוע) לנוזל הדיאליזה ומסולקים מהגוף. הטיפול הינו טיפול תומך, לצורך הארכת חיים, הוא אינו מרפא את הכליות. הטיפול בדיאליזה מיועד לחולים שהכליות שלהם חדלו לתפקד בפתאומיות (אי ספיקת כליות חריפה) או לחולים ששתי הכליות שלהם אינן מתפקדות באופן קבוע (אי ספיקת כליות כרונית).
את הטיפול בדיאליזה ניתן לבצע בשתי שיטות: בדיאליזה פריטוניאלית או בהמו-דיאליזה.

המו-דיאליזה

הטיפול בהמו-דיאליזה מתבצע בבית החולים או במכוני דיאליזה חיצוניים הנמצאים בהסדרים עם קופות החולים. תדירות הטיפול היא 3-4 פעמים בשבוע, כ- 4 שעות בכל פעם. שיטת טיפול זו מחייבת יצירת גישה לכלי הדם של המטופל באמצעות יצירת שאנט/פיסטולה. בהליך כירורגי מחברים מתחת לעור וריד לעורק כך שתתאפשר שאיבת דם ממחזור הדם אל מסנן המותקן במכשיר הדיאליזה. הדם עובר דרך המסנן והרעלים ועודפי הנוזלים מתפנים מהדם לדיאליזט וכך מסולקים מהגוף. הדם המטוהר מוחזר לגוף החולה דרך השאנט לוריד. בשיטת טיפול זו יש הגבלה על כמות השתיה המותרת לחולה וכן מגבלות תזונתיות.

מגבלות תזונה בהמו–דיאליזה

• ההבדל המרכזי בין הדיאטה המותאמת לשלב טרום דיאליזה לבין הדיאטה בדיאליזה הוא בכמות החלבון המומלצת. בעת הטיפול בדיאליזה הצורך של הגוף בחלבון עולה, והדיאטה הינה עתירת חלבון (1.2-1.3 גרם /ק"ג משקל גוף/יום). יש לבחור מקורות חלבון דלים בזרחן ככל הניתן בעזרת הדיאטנית, ובדרך כלל יש צורך גם בתרופות קושרות זרחן.
• בשל הירידה בנפח השתן יש להגביל את כמות הנוזלים הנצרכת, על מנת להימנע מצבירת נוזלים עודפת בין טיפול לטיפול. במקרה שאין שתן כלל ניתן לשתות ליטר נוזלים ליום. בנפח הנוזלים יש לקחת בחשבון כל משקה או מזון נוזלי בטמפרטורת החדר, כולל קרח, קפה, תה, מוצרי חלב ניגרים, מרק, גלידה, ג'לי, סודה ומיצים.
• ההמלצות לגבי נתרן, אשלגן וזרחן דומות לטרום דיאליזה, תוך התאמה אישית למצבו של כל מטופל.

דיאליזה פריטוניאלית – צפקית

דיאליזה פריטוניאלית מתבצעת בבית המטופל ע"י המטופל עצמו, בן משפחה או מטפל. לוח זמני הטיפול גמיש יחסית ומותאם לשגרת יומו של המטופל ומצבו הבריאותי. אחת לחודש נדרש המטופל להגיע למעקב במכון הדיאליזה. בטיפול הביתי סינון הרעלים ועודפי הנוזלים מהדם מתבצע דרך קרום הצפק (הפריטונאום), קרום העוטף את האיברים הפנימיים בבטן ובעל חורים מיקרוסקופים. לצורך ביצוע הטיפול מחדירים בפעולה כירורגית לתוך הבטן קטטר מסיליקון (צינור קטן ורך), דרכו מוזרמת תמיסת דיאליזה לחלל הפריטונאום. הדם שבא במגע עם קרום הפריטונאום מסנן דרכו את הרעלים ועודפי הנוזלים אשר עוברים אל נוזל הדיאליזה ומנוקזים החוצה באופן איטי ומתון דרך הקטטר. תהליך זה נקרא שיחלוף, יש לחזור עליו מספר פעמים ביום. הרופא המטפל קובע לכל מטופל את מספר השיחלופים הנחוצים ביום, מספר ימי הטיפול, סוג הנוזל הדיאליטי וכמות מומלצת לשימוש.

מגבלות תזונה בדיאליזה פריטונאלית

  • גם בדיאליזה הפריטונאלית קיים צורך מוגבר בחלבון, לעתים אף יותר מאשר בהמודיאליזה (1.2-1.4 גרם /ק"ג משקל גוף/יום).
  • הגבלת הנוזלים והמינרלים עשויה להיות ליברלית יותר עקב הביצוע היומיומי של הטיפול.
  • רוב התמיסות המשמשות לביצוע הדיאליזה הפריטונאלית מכילות סוכר, שנספג בחלקו לדם. יש לקחת זאת בחשבון בחישוב סך הקלוריות היומי, וכן הדבר עלול להקשות על איזון שומני הדם ואיזון סוכרת.

מה הקשר בין אי ספיקת כליות למחלת עצם?

אי ספיקת כליות עשויה לגרום לסוגים שונים של מחלות עצם על רקע עליה ברמות הזרחן וירידה ברמות הסידן. מצב נפוץ קשור לפעילות מוגברת של בלוטת יותרת התריס (הפרא-תירואיד) הגורמת לעליה ברמת הזרחן בדם, ירידה ברמת הסידן בדם, ירידה בפעילות של ויטמין D והפרשת יתר של הורמון אשר סופג את הסידן מהעצמות. כתוצאה מכך נוצר מחסור של סידן בעצמות המתבטא בכאבי עצמות ובשברים.

לעיתים הכמויות העודפות של סידן-זרחן בדם שוקעות ברקמות מחוץ לעצמות, כמו ריאות, לב, רקמה תת-עורית וכו'. כדי להוריד את רמת הזרחן חשוב להקפיד על דיאטה דלת זרחן ובמידת הצורך להעזר בתרופה קושרת זרחן אשר אינה מאפשרת לזרחן שמקורו במזון להיספג במעיים.

מה הקשר בין מחלת כליות כרונית לאנמיה?

ירידה בתפקוד הכליות עלולה לגרום להתפתחות אנמיה המתבטאת בעייפות וחולשה כללית, סחרחורות, כאבי ראש, דופק מהיר, קשיי ריכוז, חיורון של העור והקרניות וירידה בכושר גופני. האנמיה יכולה לפגוע גם בתפקוד הלבבי כי במצב של חוסר דם הלב צריך להתאמץ יותר.

יש קשר ישיר בין דרגת התפקוד הכלייתי לרמת ההמוגלובין בדם. הירידה בהמוגלובין מתחילה בדרך כלל כאשר פינוי הקריאטנין נמוך מ- 60 מ"ל/דקה. כאשר רמת ההמוגלובין של חולה באי ספיקת כליות כרונית שווה או נמוכה מ- 11 גרם/דצ מומלץ לשקול טיפול תרופתי באנמיה.

התפתחות אנמיה בקרב חולים עם אי ספיקת כליות כרונית עשוייה לנבוע מסיבות שונות, אך הסיבה השכיחה ביותר היא חסר בהורמון האריטרופויטין המווסת את יצירת הכדוריות האדומות במוח העצמות. ע"פ שיקול דעת הרופא ניתן לטפל באריטרופויטין בזריקות במתן תוך ורידי או תת-עורי.

כמחצית מהחולים באי ספיקת כליות סובלים גם מחוסר בברזל, על כן יש מקום לבדוק את משק הברזל ובמידת הצורך לתת תוספת ברזל ישירות לוריד. חשוב להתחיל לטפל בשלב מוקדם באנמיה כי אנמיה שאינה מטופלת מגדילה את רמת הסיכון של החולה למחלות לב, פוגעת באיכות החיים שלו.

אנו מתחייבים שהפרטים שתמסרו ישארו חסויים ולעולם לא יועברו לגורם אחר.
בכל עת עומדת לכם הזכות להימחק מרשימת התפוצה של האתר, באמצעות פעולה פשוטה של משלוח דואר אלקטרוני לכתובת: info@inkf.org.il

פתיחת צ'אט
צריך עזרה?
שלום,
איך אפשר לעזור לך?
דילוג לתוכן